כלבי נחייה שלרוב הם מסוג לברדור רטריבר, רועה גרמני ווגולדן רטריבר- הם העיניים של העיוורים. הם המלאכים הפרוותיים שמצליחים להעניק למוגבלים אלה, סוג של איכות חיים ולעזור להם להתנהל בתוך החושך. מגיע להם המון מחיאות כפיים וכבוד. הם עוזרים לאנשים, הם מלאכים על ארבע. 

רבבות אנשים ברחבי העולם תלויים ומחזיקים כלבי נחייה והמחויבות של הארגונים המאמנים ומכשירים אותם, ראויה לכל הכבוד וההוקרה.  

מאז ומעולם עזרו כלבים לבני אדם!

הנושא של כלבי נחייה, הוא עוד תחום בו רתמו את הכלבים לטובת בני אדם, במקרה הזה לקויי ראייה ועיוורים, אבל כלבים מאז ומעולם עוזרים לבני אדם במגוון עצום של פעילויות. בעבודה, בחיים ובכלל, שלא לדבר על התרומה הבלתי נתפסת של החברות והנאמנות. תמיד כשאני כותבת על כלבים, מתעורר בי הצורך להצדיע להם ולמרות היכרותי עם אנשים רבים בתוקף היותי עיתונאית ובכלל- עוד לא הכרתי אנשים שעשו למען אנשים אחרים את מה שכלבים מסוגלים ועושים למען בעליהם באהבה עצומה. 

מסתבר שהתחום הזה של כלבי נחייה הוא לא חדש ויש על כך אזכורים וראיות רבות בכתבים עתיקים ויצירות אמנות כמו בציור מפומפיי- הלא היא רומי העתיקה אשר נמצא על קיר של בית שהיה במשך אלפי שנים קבור בבוץ וולקני ונחשף רק בהתפרצות של הר געש בשנת 79 לספירה. מסתבר שבציור נראה בבירור אדם, כפי הנראה לקוי ראייה המתהלך עם מקל ומוביל אותו כלב קטן. ואם לא די בכך, הרי שבציור במגילה סינית מאמצע המאה השלוש עשרה, נראה עיוור עם כלב המסייע לו למצוא את דרכו. 

מה הקשר בין מלחמת העולם הראשונה וכלבי נחייה?

אפשר לומר כי השימוש בעולם החדש בכלבי נחייה התחיל לאחר מלחמת העולם הראשונה, בה התעוורו חיילים רבים בשדה הקרב. באחד מבתי החולים בגרמניה אשר טיפלו בפצועי המלחמה עבד רופא בשם גרהרד סטלינג  אשר יום אחד השאיר את הרועה הגרמני שלו ליד מטופל עיוור. כאשר חזר הבחין כי הכלב מסייע לפצוע להתמצא במרחב, ואז הוא הבין כי התרומה של כלבים מסוימים לעיוורים עשויה להיות עצומה ולשנות את חייהם והחליט לאמן כלבים שישמשו מורי דרך לעיוורים. 

הוא פתח את בית הספר הראשון לכלבי נחייה בעיר אולדנבורג בגרמניה, ובהמשך הוקמו עוד כמה בתי ספר נוספים לכלבי נחייה. 

גם בשוויץ הקימה בשנת 1923 האמריקאית דורותי יוסטיס מרכז להכשרת כלבים למשימות שונות בשם "שדות בני המזל". היא יחד עם ג'ורג' בעלה, חיפשו זמן רב כלבים המתאימים לאילוף וגידול, כאלה שיהיו מלאי חיבה אך גם נלהבים ללמוד ולמלא פקודות. 

כאשר הגיעו יום אחד לעיר פוטסדם בגרמניה, הם ביקרו במרכז לאילוף כלבי נחייה, והתרשמו מאוד מעבודת הקודש שעושים הכלבים הללו למען העיוורים. הם חשבו ובצדק- שאין דבר יותר נעלה, נשגב ואנושי שאפשר לבקש מכלבים, מאשר לעזור לאנשים להתמצא בעולמם החשוך. בעקבות כך פרסמה דורותי מאמר ותיארה את פועליהם של כלבי הנחייה. בחור צעיר עיוור בשם מוריס פרנק שגר בטנסי שבארה"ב, פנה אליה בבקשה לעזור לו להקים מוסד להכשרת כלבי נחייה לעיוורים בארה"ב. 

מוריס ובאדי!

בשנת 1929, אחרי שערך ביקור בשוויץ, הוא אימץ כלבה בשם באדי אשר סייעה לו ובהמשך התאמן על הכשרת כלבים למען עיוורים, הוא ייסד מרכז בשם " העין הרואה" אשר הכשיר דורות של כלבי נחייה ועל באדי אמר כי היא "הכרזת העצמאות הפרטית שלי. היא זו שהחזירה לי את החופש שכה השתוקקתי אליו, אתה אני יכול ללכת לכל מקום".

אי אפשר לדלג על התיאור שלו את צעדיו הראשונים כעצמאי בחברתה של הכלבה באדי וכך הוא כתב "חשתי כיצד רגליי נשלחות קדימה, זקפתי את ראשי ורוח ליטפה את פני. באותו רגע ידעתי שאת ההרגשה הזו אני רוצה להביא לעוד עיוורים ולקויי ראייה באמריקה".

בסופו של דבר הייתה זו יוסטיס, אשר המשיכה לסייע בפתיחתם של עוד מרכזים להכשרת כלבני נחייה. בהמשך בשנת 1989 הוקמה הפדרציה הבינלאומי לכלבי נחייה. מטרתו של גוף זה הוא לגבש תקנים והנחיות להדרכת כלבים ואילוף עיוורים. גם ישראל חברה בארגון זה. 

משוויץ לישראל- סיפורם של כלבי הנחייה תוצרת כחול לבן

הסיפור של כלבי הנחייה בישראל, התחיל לפני כמאה שנה באוסטריה…רודולפינה מנצל מאלפת כלבים יהודייה וכלבנית, הקימה בעיר לינץ באוסטריה יחד עם בעלה רודלף את הבית ספר הראשון להכשרת כלבים, אולם לא לנחייה אלא למשימות כמו שמירה, הגנה, גישוש ועוד. במסגרת יוזמה זו, הם ערכו מחקרים על הפסיכולוגיה וההתנהגות של הכלבים. פיתחו מבחנים לבדיקת אופי וכושר ובמשך השנים הפכו למומחים ידועים בעלי שם בתחום הכלבנות. 

בשל הניסיון הרב שלהם, הם התבקשו לאמן כלבים לצבא ולמשטרה בגרמניה ובאוסטריה. כך בעצם הבינו הכלבים בגרמניה פקודות בעברית, כי זו הייתה שפת האילוף של רודולפינה ובעלה. 

בשנת 1938 הצליחו בני הזוג לברוח לארץ והתגוררו בקריית מוצקין. שם ייסדו מכון לאילוף ומחקר על כלבים, כאשר המטרה הייתה לאמן את ההולכים על ארבע כדי להגן על היישוב היהודי. הם גם הדריכו את יחידת הכלבנים של ארגון ההגנה, שעל הגרעין שלה הוקמה יחידת עוקץ המתמחה היום בשימוש בכלבים למטרות הגנה והצלה. 

רק אחרי מלחמת העצמאות, החלה רודולפינה בהכשרת כלבים להנחיית עיוורים, זאת עבור פצועים של מלחמת השחרור שהתעוורו במלחמה. בשנת 1949, היא הקימה בקריית חיים מכון לאימון כלבי נחייה לעיוורים. לאחר מותה נסגר המכון ורק לאחר עשר שנים שוב החלו לאמן בארץ כלבי נחייה לעיוורים ועל כך היה אחראי אוהב חיות צעיר בשם נח בראון. המרכז הישראלי לכלבי נחייה שוכן היום ליד נס ציונה בבית עובד ומשמש כמוקד להכשרת ואילוף כלבים לליקויי ראייה ועיוורים וכן לאימון כלבים שישמשו תומכים לבעלי צרכים מיוחדים. 

כיצד מכשירים כלבי נחייה לעיוורים?

תהליך ההכשרה והאימון של כלבי נחייה עבור לקויי ראייה ועיוורים אורך כשנתיים. בגיל שמונה שבועות מועברים הגורים למשפחות אומנה, כאשר השהייה שלהם בה היא כדי לחשוף אותם לסוגים שונים של סביבה עירונית, כלי תחבורה, רעש, דרכים שונות כמו: שביל, מדרכות, מעבר חצייה ועוד. בדרך זו מכינים אותם לסביבה עמה הם יתמודדו כאשר יצטרכו להנחות וללוות את בעליהם. משפחת האומנה נמצאת במשך כל התקופה בקשר עם המרכז לכלבי נחייה כדי לקבל מהם הדרכה ותמיכה רצופים בהיבטים שונים.

לאחר תקופת ההסתגלות במשפחה, הם מועברים למרכז ההכשרה לצורך הערכה ומיון. הם נבחנים ברמות של אופי, התנהגות, כישורים פיזיים ועוד. מי שנמצא מתאים לשמש כלב נחייה, עובר "טירונות" של חצי שנה שתכשיר אותם לבצע את תפקידם. 

אחד העקרונות הכי חזקים עליו עובדים עם הכלבים הוא לגרום להם ללכת בקו ישר, לעצור ליד הכביש, לעקוץ מכשולים בדרך ולהתעלם מהסחות דעת כמו רעשים, סירנות, חתולים, כלבים אחרים ועוד. בסופו של תהליך האימון הזה, יצטרכו הכלבים להצליח להוביל אדם אשר עיניו מכוסות מיעד אחד לאחר כאשר בדרך מוצבים מכשולים, עמם הם אמורים להתמודד בהצלחה כדי להביא את האדם ליעד בביטחון. 

כלב אשר מגלה פחד, מתייחס לכלבים אחרים יותר מדי או מגלה תוקפנות, אינו מתאים לשמש כלב נחייה. 

וכמה מילים אישיות ממני. 

כאשר הייתי רואה כלבי נחייה מובילים לקויי ראייה או עיוורים, ריחמתי עליהם שאין להם חיים כמו של כלבים אחרים, שכן הם אמורים לבצע את תפקידם ולא לאפשר לעצמם להיות חופשיים ולפעול כרצונם.

במחשבה שנייה אחרי שאני כותבת את המאמר הזה אני מבינה, כי הכלבים הללו שנבחרו לשמש כלבי נחייה, הם בעלי אופי נוח, רגוע ואינם זקוקים אולי לכל הפיתויים מסביב כדי לחיות עם עצמם בשלום.

זה לא שחלילה "מסרסים" את האופי שלהם, הם פשוט נולדו עם האופי המתאים. וחוץ מזה לעזור לאנשים, ועוד עיוורים זה באמת נשגב ואני לא מוצאת את כל המילים שיביעו את הערכתי ואהבתי העמוקה למה שעושים הכלבים הנפלאים האלה- מלאכים על ארבע שעוזרים לאנשים השרויים בחושך מוחלט, להלך בבטחה בעולם הגדול והמואר. היו ברוכים.