סיפור החיים של מוחמד יכול בקלות להפוך לסרט רב-מכר. הוא בן 25, ערבי-בדואי שהחליט לעזוב את בית הספר ואת ביתו והוא רק בן 10. מאז הוא התגלגל לבאר שבע, יהודי מהעיר הגדולה ראה אותו והכניס אותו לעסקי האיטליז שלו, שם עבד 15 שנה, עד שהחליט יום אחד שהגיע הזמן להתקדם הלאה ולעבור למרכז. כך הגיע לבת ים, פתח איטליז על שמו ובבעלותו ברחוב בלפור, ובמקביל פיתח את תחום המוסיקה שהוא כל כך אוהב לילדות.

מוחמד, שמעדיף להיקרא רק בשם הפרטי שלו, מספר מהיכן הכינוי "מוחמד הגבר": "זה התחיל מהלקוחות שלי בבאר שבע, לא כך כך אהבתי את הכינוי כי הייתי עדיין קטן אבל זרמתי עם זה ועכשיו יש לי בבת ים איטליז בשם הזה ואני מאוד מחובר לשם הזה".

איך ילד בן 10 מחליט יום אחד לעזוב את בית הספר ואת הבית ולהתחיל לנדוד?

"תשמע, לא היה לי טוב בלימודים, הסתובבתי בחברה לא טובה ואני וכמה חברים החלטנו לעזוב יחד את בית הספר וללכת לעבוד".

אני מתאר לעצמי שבמשפחה לא אהבו את זה בלשון המעטה?

"בהתחלה אבא שלי התנגד מאוד אבל הוא הבין אותי. עזבתי כדי לחפש את עצמי. אף אבא לא מרשה לבן שלו ללכת בדרכים לא טובות, אתה מגיע למצב שאתה לא שומע לאבא שלך, מאבד שליטה ומקשיב רק לעצמך וחושב שאתה יודע הכל, אז זו התוצאה".

ואז מצאת את היהודי שנתן לך חסות?

"זה היה המזל שלי. הוא נתן לי לעבוד באיטליז ולפעמים גם גרתי אצלו אבל בעיקר עבדתי. הוא לימד אותי כל מה שאני יודע על בשר

מה למדת ממנו?

"קודם כל למדתי ממנו את השפה, כי כשעזבתי לא ידעתי חשבון, לא אנגלית ואפילו לא ידעתי מילה אחת בעברית. בנוסף למדתי ממנו את המנטליות, את המקצוע של הבשר, עבדתי עם הרבה רבנים ומכשירי כשרות".

איך הגעת לבת ים?

"דרך חברים. המיקום לא ממש שינה לי, רציתי שזה יהיה במרכז. זה יכל להיות בכל מקום אחר במרכז הארץ, אבל הגורל הביא אותי לעיר היפה הזאת, אני אוהב בה המון דברים. לפני שהגעתי לעיר שמעתי שיש בה סכסוכים בין יהודים לערבים אבל ראיתי שזה לא כמו ששמעתי ובאמת אפשר לחיות בה בלי פחד ובדו קיום ולא משנה מה הדת שלך. יש לי בעיר המון חברים שחלקם גם לקוחות שלי".

מה הרגשת ב"שומר חומות"?

"אני לא התערבתי בזה. צרות אפשר למצוא בכל מקום. הצרות מתחילות במדיה וברשתות החברתיות ומשם זה מתפשט אבל לי לא היה חלק בזה. אני גאה במדינה שלי, בדגל ובעיר שלי".

איך הפכת להיות כוכב רשת?

"ענין המוסיקה היה תמיד אצלי עוד כשהייתי ילד וכשעבדתי בבאר שבע. היהודי שלקח אותי, רצה לקחת אותי לתוכנית הריאליטי בטלוויזיה 'בית ספר למוסיקה', אבל אני הייתי ביישן ולא רציתי, ואחר כך רצו לרשום אותי ל'כוכב נולד ושוב סירבתי. אבל ככל שהרשת התפתחה עזבה אותי הביישנות. אני לא אומר לעצמי שאני כוכב רשת וזה לא חשוב כמה עוקבים יש לך, העיקר הוא מה אתה עושה עם זה".

מתי התחלת עם הקריירה המוסיקלית?

"לפני שנה פתחתי את העסק שלי ובסרטון שהעליתי אני גם שר וזה תפס ברשת. ללקוח שלי יש בן שהוא מוסיקאי והקלטנו כמה סינגלים והרבה אנשים אמרו שיש לי את זה".

יש לך הופעות?

"הופעות אין לי עדיין, אני חושב שאני לא בנוי לזה עדיין, כי יש לי את העבודה באיטליז וזה לוקח לי את כל היום".

מה התוכניות לעתיד?

"לעשות הרבה מוסיקה, שירים חדשים. תמיד בסינגלים שלי אני משדר דו-קיום לשני העמים. כשאתה רואה כמה היהודים אוהבים אותי ומחבקים אותי, אתה חייב להיות עם העם הזה". 

ספר לי על השיר "מילות פרידה" שהוצאת עכשיו?

"השיר הוא למעשה שיר שלום, מדבר על אחדות, שלום ואהבה. שרתי אותו בשתי שפות, ערבית-בדואית ועברית. זה משדר דו-קיום. לא כל בן אדם ערבי תומך בטרור ואני אומר לך בתור ערבי מוסלמי ובדואי. אנחנו מחבקים את חיילי צה"ל, וב-7.10 נפל במלחמה גם קרוב משפחה שלי, כך שזה פוגע בכולם". 

תעשיית המוסיקה מקבלת את המוסיקה שלך?

"אני שמח שגם מישהו כמוני שהוא מהמגזר הערבי-בדואי יכול להיכנס לתעשיית המוסיקה ואני שמח שהמדינה מקבלת את כולם באשר הם".

איפה תפסה אותך המלחמה?

"יום קודם לכן היה ערב סוכות שני ואני החלטתי לטוס לאיסטנבול ולמחרת בבוקר אני רואה בכל הרשתות שיש בלגאן וחדירה של מחבלים, ומיד החלטתי לקטוע את הטיול ולחזור ארצה. חזרתי ביום שני ומיד התחלנו עם התרומות של הבשר. הרגשתי שאני חייב את זה למדינה ולחיילים".

איך מגיעות הבקשות לתרומות?

"פתחתי קבוצת ווטסאפ שבה חברים כמה מהלקוחות שלי וכמה אנשים מארה"ב ויחד תרמנו בפעם הראשונה 350 ק"ג בשר. החלטנו שלא לשלוח את הבשר סתם ככה לבסיסים, אלא למשלוח מצטרפים כמה שפים מתנדבים שמכינים להם במקום את הבשר על האש".

איך הקשר שלך עם המשפחה?

"בכל סופ"ש אני חוזר למשפחה שמקבלת אותי ומחבקת אותי וגאים בכל דבר שאני עושה".

יש לך משפט לסיום?

"עברנו הרבה דברים בחיים ונעבור גם את זה ואנחנו ננצח".