איזון משאבים הינו אחד מהנושאים העיקריים במקרה של גירושין. זוגות שנישאו לאחר שנת 1974 מחויבים לפעול לחלוקת הרכוש על פי חוק יחסי ממון.

חשוב לדעת שהחלק שיקבע את המשך חייכם לאחר תהליך הגירושין הוא חלוקת הרכוש המשותף בינכם. עם זאת, רבים לא יודעים שחלוקת הרכוש לא נוגעת רק למה שיש, אלא גם למה שאין. חלוקת הרכוש בין בני הזוג כוללת בין היתר גם את חלוקת החובות וגם את כל ההתחייבויות למיניהן של הצדדים.

אז איך מחלקים חובות בגירושין ?

על-פי חוק יחסי ממון:

חוק יחסי ממון – במדינת ישראל נקבע בשנת 1973 כי בני זוג יחלקו ביניהם את הרכוש שנרכש לאחר הנישואין באופן שווה. רכוש זה כולל נכסים משותפים שצברו בני הזוג במהלך נישואיהם, שכר עבודה, קרנות פנסיה וקופות גמל. גם חובות לגורמים כאלו ואחרים יחולקו שווה. אז החוק מפציר בנו לבצע חלוקה שווה של נכסי בני אלא אם חתמתם אחרת בהסכם ממון לפני הנישואין. דבר זה נוגע גם לחלוקה של חובות אשר נצברו במהלך חיי הנישואין ולא רק לחלוקה של הנכסים והכספים שצברתם עם השנים.

על-פי דין תורה, חלוקת הרכוש מחולקת לכמה נושאים:

נכסים הנקראים נכסי מלוֹג –נכסים שהאישה הביאה לבית בעלה, בין שלפני הנישואין ובין שלאחר הנישואין ושקנתה או צברה מכספה. נכסים אלו אינם ניתנים לשימושו של הבעל אך הוא זכאי לאכול מפירותיהם. אף מתנות שקיבלה האישה ממשפחתה וכדומה, נכללים בסוג נכסים זה. מייד בתום הגירושין, האישה מקבלת לרשותה את הנכסים עצמם – או את שווים.

נכסים הנקראים נכסי צאן ברזל ולדוג' "נדוּניה" – אלו נכסים שהאישה הביאה לבית בעלה בזמן חתונתם, שמשמשים אף את הבעל לשימושו הפרטי. הבעל אמנם מקבל עליהם אחריות, אך בזמן גירושין חייב להשיב את שווים כפי שהיו בזמן הנישואין אך פחות מעט. אך אם הביאה האשה ממון, במקרה גירושין הבעל יחזיר מעל לשוויו.

נכסים משותפים – אלו נכסים שנקנו תוך כדי הנישואין, כששני הצדדים הכניסו ממון משלהם על מנת לקנות את הנכס. נכסים אלו יחולקו שווה בשווה.

נכסים אחרים שנקנו בזמן הנישואין – נכסים כגון אלו שנקנו מממון הבעל בלבד, אלא אם הוכח שיתוף בקניה על-ידי האישה. בכלל זה, כל המתנות שנתן הבעל לאישה בזמן הנישואין עליה להחזירן, שלא נתן לה על מנת שתיקח ותצא. אלא אם הסיבה לגירושין היא כתוצאה מהתנהגות או רצון הבעל.

לרוב בני זוג שחיו זמן רב יחד ייצברו חובות שקשורים למחייתם, לדירתם אך ישנם מספר סוגי חובות לעניין השיתוף והחלוקה:

חוב לאחר פתיחת הליך הגירושין – במידה ולאחר התחלת הליך הגירושין אחד מהצדדים צבר חוב, החוב הזה יהיה שייך אך ורק לו. ולמה זה? כיוון שהליך גירושין אינו יכול להיחשב כניהול משותף של בני הזוג.

חוב שנוצר ללא ידיעתו או רצונו בן הזוג – במידה ונוצר חוב ללא ידיעת הצד השני או לחילופין ללא הסכמתו החוב ייחשב רק של הצד שייצר את החוב.

חוב כתוצאה מעבירה על החוק – פה חשוב לציין שמדובר בהתנהגות פושעת של בן הזוג, לדוגמא: אם אחד מבני הזוג מהמר או מוכר סמים וללא ידיעת הצד השני.

הפרדה רכושית – אם בהסכם ממון או לחילופין אם פיזית יש הפרדה בין חשבונות הבנק ניתן לטעון להפרדה רכושית ובכך גם החובות אינם משותפים. ולכן שכשאתם נשאלים איך מחלקים חובות בגירושין שווה להדגיש כיצד התנהלתם פיננסית במהלך חיי הנישואין והאם היתה כוונה ברורה להתנהלות נפרדת.

בסופו של יום, בבואו של בית המשפט ו/או בית הדין הרבני לפסוק בענייני חלוקת הרכוש ישנם מספר עקרונות מנחים באיזון משאבים:

שקיפות: דיווח מלא ושקוף על כל הנכסים והחובות הוא קריטי להבטחת חלוקה הוגנת. בני הזוג נדרשים לשתף פעולה ולמסור את כל המידע הרלוונטי וזאת על מנת למנוע חשש להברחת נכסים.

שוויון: עקרון השוויון מדגיש את החשיבות של חלוקה שווה והוגנת של הנכסים והחובות, מתוך התפיסה שנכסים שנצברו במהלך הנישואים שייכים לרוב לשני בני הזוג.

צדק: עקרון הצדק מבטיח שכל אחד מבני הזוג יקבל את חלקו בצורה שתשקף את תרומתו לנישואים ואת צרכיו העתידיים, במיוחד כאשר ישנם ילדים המטופלים ע"י ההורה.