אני יושבת מול המחשב עם כוס קפה חצי קר, ליאו מנמנם בסלון אחרי יום גן ארוך, ומנסה לסכם במילים את מה שעובר עליי בכל שנה מחדש בחגים. החגים אצלנו הם כמו רכבת הרים, מלאים ברגעים יפים, ארוחות משפחתיות, מפגשים מרגשים. אבל הם גם תקופה של חוסר יציבות, שיבוש של סדר היום, ותחושת בלבול גדולה עבור ילדים בכלל.

אני לומדת בכל יום מחדש ששגרה היא לא מותרות, היא חבל הצלה. כשמתחיל רצף החגים, אני מתבוננת בילדים שלי, ורואה איך הימים הארוכים בבית, הארוחות המאוחרות והמעברים מהירים ממסיבה לארוחה, משבשים להם את העולם. ואז, רגע אחרי שהשולחן מקופל והכלים מוחזרים לארון, מגיע האתגר האמיתי, לחזור לשגרה.

ילדים בכל הגילאים זקוקים למסגרת קבועה שמעניקה להם ביטחון. הם יודעים למה לצפות, מה בא אחר כך, ואיך להרגיש יציבים בעולם שמשתנה כל הזמן. יש גם הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, החשיבות הזו מוכפלת. ליאו, למשל, מרגיש בטוח כשהוא יודע בדיוק מתי קמים, מתי יוצאים לגן, ואפילו מה סדר הפעולות בדרך. כל שינוי, אפילו הקטן ביותר, יכול להוציא אותו משיווי משקל. את שני הילדים שלי. לכן כשחגים נכנסים לתמונה, השגרה נשברת, והשיקום אחריהם הוא תהליך שדורש סבלנות, רגישות, וגם הרבה יצירתיות.

כשאנחנו חוזרים לשגרה, הילדים מתקשים להסתגל מחדש למסגרת. הבקרים שוב מתארכים, המעבר ממצב “בית” למצב “גן” מלווה בהתנגדויות, ואת מוצאת את עצמך נקרעת בין הרצון להיות אמא מכילה לבין הצורך לעמוד בזמנים ולהמשיך את חיי העבודה. וזה לא רק הילדים, גם אנחנו ההורים נכנסים לקצב אחר בחגים. פתאום יש יותר גמישות, שעות שינה אחרות, והחזרה ל"לחץ של ימי חול" עלולה להיות מתישה. כשמשלבים את שני העולמות, מדובר באתגר לא קטן.

עם הזמן הרגשתי שאין לי ברירה והייתי חייבת לפתח טכניקות שמסייעות גם לי וגם לילדים להיכנס חזרה לשגרה בצורה רכה יותר. למשל, במקום לדרוש חזרה מלאה מהיום הראשון, אני מוסיפה בהדרגה אלמנטים שגרתיים, לישון בזמן, להכין תיק לגן יחד, לקום קצת יותר מוקדם. זה מאפשר להם להסתגל בלי להרגיש הצפה. אני משוחחת עם הילדים בשפה פשוטה על מה הולך לקרות. גם אם נדמה שהם לא מבינים הכל, עצם הדיבור והחזרתיות מעניקים ביטחון. אני מזכירה להם את מי הם יפגשו בגן, איזו פעילות מחכה להם, וכל מיני הערות לקראת השגרה שצפויה.

יום או יומים לפני, אני מתארגנת בבוקר, מסדרת את היום שלנו ומדברת על החזרה לשגרה זה משפיע. ילדים קולטים הכל, ותחושת הביטחון שלי בהצגה של החזרה לשגרה, היא הדבק שמחזיק את המערכת.

החזרה לשגרה היא אתגר אמיתי, גם בלי צרכים מיוחדים בתמונה. ואם יש, האתגר גדול עוד יותר, אבל גם תחושת הניצחון על כל צעד קטן היא עצומה. אני מזכירה לעצמי כל יום מחדש ששגרה לא חייבת להיות קשיחה ומאיימת. היא יכולה להיות יציבה אבל גמישה, ברורה אבל מלאה באהבה.

כשאני עונדת צמיד שאני עצמי עיצבתי, אני נזכרת שכל חוליה וחוליה, מחזיקים יחד יצירה שלמה. ככה אני רואה גם את השגרה שלנו, מורכבת מהרבה חלקים קטנים, חזרתיים, פשוטים, שביחד יוצרים יציבות, יופי וביטחון. החגים תמיד יחזרו, ויחד איתם גם השיבוש. אבל אנחנו כהורים יכולים לבחור איך להחזיר את החלקים הקטנים למקום, לאט ובסבלנות. כי בסוף, גם אם זה לא תמיד נראה כך, הילדים שלנו סומכים עלינו שנהיה שם כדי להחזיר אותם לשגרה.

https://www.instagram.com/eliana.wiesel/