רכילות ודיבורים על אנשים אחרים תמיד היוו חלק בלתי נפרד מתרבות חברתית, חברים או משפחה נפגשים, מדברים על ענייני היום על פוליטיקה או פרנסה ומשם גולשים לדברים ה״פיקנטים״, שיחה בטלה על אחרים.

בפן המוסרי והערכי יש בזה טעם לפגם, זהו הרגל מגונה שכולנו חוטאים בו איש איש מסיבותיו, מי מתוך הצדקת מעשיו על ידי הכפשת האחר, מי מתוך ליצנות ומי מתוך שעמום. כך או אחרת רובנו לא נותנים את הדעת לנזק העצום שמילה אחת עשויה לגרום. תחשבו רגע על בעל עסק, שכל פרנסתו תלויה בשמו הטוב ובשבריר של בדיחה עולמו קורס עליו, או על כלה בליל חופתה שבשמה הטוב הוטל דופי עד כדי הרס חייה וכן על זו הדרך, אדם שנפטר ושמו הטוב נרמס לאחר מותן או ציבור שלם שהופך נלעג ומבוזה.

השיח הציבורי במדינת ישראל תמיד היה סוער – תוצאה של  ריבוי דעות כחלק מהחיים בחברה דמוקרטית. 
בשנים האחרונות, עם כניסת הרשתות החברתיות אל חיינו אנו עדים לעלייה במספר תביעות לשון הרע והן מעלות תהיות על מרחב וגבולות השיח. 
הדיון מציב עקרונות חשובים זה מול זה: חופש הביטוי, אל מול כבוד האדם, שמו הטוב והזכות לפרטיות.

למילים יש כח לבנות או להרוס וכאן המקום לציין כי לשיחה קלת דעת או מכוונת בגנות האחר עשויה להיות משמעות כבדת משקל על המדבר. משמעות חוקית, אזרחית ופלילית.

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 מגדיר לשון הרע מהי:

1. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו; 2. (א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –

(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.

אנחנו רואים עם כן קשת רחבה של מקרים שבהם דיבור פשוט שרוב האנשים מורגלים בו עשוי להגיע לכדי עבירה על החוק וטומן בחובו סנקציות עונשיות בפן האזרחי כגון פיצוי כספי אף ללא הוכחת נזק ובפן הפלילי עונש מאסר של שנה אחת . כפי שאנו למדים מסעיפי החוק המובאים לעיל ישנה הרחבה של המקרים שיחשבו ללשון הרע בהתנהגות בדיבור בפרסום, אין חובה לציין בפרסום את שמו של האדם ודי בכך שאדם סביר אחר יוכל לגלות במי מדובר, כמו כן יחשב ללשון הרע כל דיבור שיש בו פוטנציאל לפגיעה גם אם לא פגיעה ממשית, יש לשים לב שאין דרישה שלשון הרע יהיה על דברים אמיתיים.

מעיון בחוק איסור לשון הרע ובהתייחסותו לדקויות של בין אדם לחברו מוטלת על כולנו החובה לחשוב פעם נוספת בטרם נמהר לומר דברי בלע אודות האחר.

לצד האיסורים והעונשים הקבועים בחוק קיימים גם איסורים הלכתיים לדיבור לשון הרע, נדמה כי המגמה האנושית כולה מתקשה להתמודד עם המידה הקלוקלת של פגיעה באחר בהבל פה.

מקור איסור לשון הרע הוא בתורה בספר ויקרא (יט, טז) "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". לשון הרע בהלכה יחשב כל דיבור רע על יחיד או רבים הכולל פרסום מעשיהם הרעים, או היכול לפגוע בהם או להעליבם. עיקרו של האיסור הוא ההיזק שעלול להגרם למי שדיברו עליו רע. ההלכה דורשת מהמדבר לשון הרע להתחרט על מעשהו ולבקש סליחה מהנפגע, לעיתים, יש הממליצים על צום או תפילה כדי לכפר על העבירה.

לסיכום, יש ביכולתנו לבנות עולמות במילה אחת או להרוס בהברה סתמית.

בואו נהיה מהבונים ולא מהמחרבים ולא רק כדי שזה לא יפגע בכיסנו שהם הבטן הרכה שלנו אלא כדי שזה לא יהרוס את טוהר מידותינו.

הכותבת: עו״ד ומגשרת ונסה שגיא, מנחת התוכנית המשפטית ״הפרקליטות ועו״ד״ ובעלת טור ב״חדשות השרון והסביבה״. יו״ר ועדת משפט ותקשורת בלשכת עורכי הדין.

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית מכל סוג שהוא.