אנרג'ייזר. זה הכינוי שהוצמד לסופיה ג'רבי, חברת מועצת עיריית ראשון לציון, שרואה בכך מחמאה גדולה. "אין מחמאה גדולה מזו", היא אומרת כשחיוך נפרס על פניה. "אני לא יודעת מי המציא לי את הכינוי הזה, אבל אני באמת לא נחה לרגע. לא יכולה לנוח. כזאת אני".

זה ממש לא פשוט לשלב בין לימודים, משפחה ותפקיד ציבורי מאוד תובעני.

"נכון, זה לא פשוט, אבל כשעובדים מתוך שליחות ואהבה, הכל אפשרי. אני לומדת לתואר ראשון בחינוך ומדעי החברה, אמא לשתי בנות, סבתא לשמונה נכדים, ובמקביל פועלת בתפקיד ציבורי אינטנסיבי. השילוב הזה דורש ממני המון תכנון, סדר עדיפויות, ובעיקר – תמיכה מהבית".

בסופו של דבר, זה הכח.

"בהחלט. אני זוכה לגיבוי מלא ממשפחתי, ובראשם בעלי היקר רפאל, שחזרתי אליו לאחר 17 שנות פרידה, הפך לסבלני ומעודד. הוא מלך אמיתי וזה נותן לי כוח להמשיך".

היא נולדה, גדלה ועדיין מתגוררת בשכונת שיכון המזרח. נשואה לעו"ד רפאל ג'רבי, בעברו עיתונאי ותיק ומוערך, אמא לשתי בנות, קורין וליאל, ו"סבתא גאה לשמונה נכדים, בין פורת יוסף בין פורת עלי העין", היא מחייכת.

"את הקריירה שלי עשיתי בדואר ישראל, שם עבדתי כ-28 שנים", מספרת ג'רבי. "התחלתי כדוורית והתקדמתי עד לתפקיד ניהולי בכיר. אני רואה בכך גאווה גדולה, כמי שהגיעה מלמטה בעבודה קשה ובמסירות".

לפני כשנה וחצי יצאה לגמלאות והחליטה לחשב מסלול מחדש. "החלטתי להקדיש את זמני לעשייה הציבורית ולשליחות חברתית – מתוך אהבה לעיר, לקהילה והצטרפתי לרשימה של רז קינסטליך, ראש העירייה. בנוסף, התחלתי ללמוד לתואר ראשון".

זו הקדנציה הראשונה שלך כחברת מועצה. מה גרם לך להיכנס לפוליטיקה?

"זו אכן הקדנציה הראשונה שלי, אבל העשייה הציבורית תמיד הייתה חלק ממני. גדלתי בשיכון המזרח בראשון לציון, וראיתי מקרוב את הפערים, את הצרכים של התושבים, ואת הפוטנציאל האדיר שקיים בקהילה כשיש מי שמקשיב ופועל. הרצון לשנות, להשפיע ולתת קול לאנשים שלא תמיד נשמעים – הוא זה שהוביל אותי להיכנס לפוליטיקה. ידעתי שזה המקום שבו אפשר באמת להזיז דברים, לקדם יוזמות חברתיות, ולתת לתושבים תחושת שייכות וביטחון, ואת זה אני יכולה לעשות כמחזיקת תיק שכונת המזרח.

"אני רוצה להודות מקרב לב לראש העיר, רז קינסטליך, על האמון, ההזדמנות והליווי. לא מובן מאליו לפתוח דלת לאישה תושבת השכונה, שבאה מהשטח, ולקדם אותה לעמדת השפעה אמיתית. ההזדמנות הזו מבחינתי היא זכות ושליחות – ואני נושאת אותה בלב יום יום, באחריות, במסירות ובעשייה אמיתית למען התושבים".

כיום, בין השאר, את יו"ר הנהלת המתנ"סים בשיכוני המזרח. תוכלי לספר איזה יעדים הצבת לעצמך?

"אכן, אני משמשת כיום כיו"ר הנהלת המרכזים הקהילתיים בשכונות המזרח – תפקיד שהוא שליחות אמיתית עבורי. היעד המרכזי שהצבתי הוא להפוך את המרכזים הקהילתיים ללב הפועם של הקהילה: מקום שנותן מענה אמיתי לצרכים, מחבר בין אנשים ומקדם תחושת שייכות וגאווה מקומית.

"אחד ההישגים שאני גאה בהם הוא המיתוג המחודש של אולם התרבות במרכז הקהילתי בשיכון המזרח, שהפך ל"שדרה 50" – מרכז תרבות פעיל שמביא לתושבים תכנים עשירים, מופעים וסדנאות לכל הגילאים. איזה כיף לראות את הקהל מגיע, מתרגש ונהנה – יום אחר יום. זה מחזק בי את הידיעה שאנחנו בכיוון הנכון.

"אני שמה דגש על נגישות, גיוון תרבותי, חיזוק תחושת הביטחון והשייכות, ומעודדת שיתופי פעולה עם בתי ספר, עמותות ויוזמות מקומיות. בעיניי, קהילה חזקה היא כזו שמרגישה שיש לה מקום – ושקולה נשמע".

בנוסף, את מחזיקה את תיק המוקד העירוני. איזה רפורמות את מתכננת לייעול השירות?

"אני מחזיקה את תיק המוקד העירוני מתוך הבנה שזה המקום הראשון שתושב פונה אליו כשהוא זקוק לעזרה. אני רואה בזה תפקיד מפתח. יחד עם ראש העירייה, רז קינסטליך, ומנכ"ל העירייה, דורון מילברג, אנחנו מובילים רפורמות שמטרתן לשפר את השירות, לחזק את אמון הציבור ולהפוך את המוקד לכלי שקוף ואפקטיבי.

"אחת הרפורמות המרכזיות היא הבטחת שקיפות מלאה בתהליך הטיפול בפניות – כל פנייה שתטופל תלווה בתיעוד, כמו תמונה או פירוט מקצועי, כדי שהתושב ידע שהנושא שלו באמת טופל.

"בנוסף, בחודש האחרון הטמענו מערכת בקרת איכות חדשה – צוות שמבצע שיחות חוזרות לתושבים, כדי לוודא שהם קיבלו מענה איכותי, אדיב ומקצועי.

במקביל, אני מובילה תהליך של מיתוג מחדש למוקד העירוני, מתוך מטרה שתושב שמתקשר למוקד ירגיש ביטחון, הקשבה ותחושת שותפות. זהו מהלך רחב, שמגובה על ידי הנהגת העיר ומבוצע מתוך מחויבות עמוקה לשירות לתושב".

את מתגוררת בשכונת שיכון המזרח. כיום השכונה הפכה למאוד מבוקשת, אך עם זאת היא מתמודדת עם עומסי תנועה ומצוקות חנייה. כיצד את מתכוונת לטפל בנושא?

"אני גרה בשיכון המזרח כל חיי ומכירה מקרוב את האתגרים שהתושבים מתמודדים איתם – ובראשם מצוקת החנייה ועומסי התנועה. חשוב לי לומר את האמת – אין פתרונות קסם, אבל יחד עם אגף התחבורה בעירייה אנחנו עושים השתדלות אמיתית וחושבים כל הזמן איך להקל על התושבים ולתת מענה.

אנחנו בוחנים אפשרויות כמו הרחבת שטחי חנייה, הסדרת חניות כך שיינתן מענה לתושבים, ושיפור זרימת התנועה בצירים עמוסים.

"אני גם בודקת פתרונות נוספים כמו חניונים ציבוריים ושבילי גישה בטוחים ונוחים.

"המטרה שלי היא לאזן בין ההתפתחות המבורכת של השכונה לבין שמירה על איכות החיים של התושבים הוותיקים והחדשים – ואני כאן כדי לוודא שזה יקרה, בגובה העיניים ובשיתוף פעולה מלא עם ראש העיר שנותן תמיכה מלאה למהלכים".

כאישה, פרצת לא מעט תקרות זכוכית.

"אני מאמינה שהדוגמה האישית היא חלק מהשליחות – להראות שאישה יכולה ללמוד, להשפיע, לנהל בית ולהוביל תהליכים ציבוריים, גם אם זה מאתגר.

"העומס קיים – אבל בכל פעם שאני רואה תושב מרוצה, קהילה מתפתחת או מיזם שמתקדם – זה שווה כל רגע".

מה היעד הגדול ביותר שהצבת לעצמך כחברת מועצה?

״לצמצם פערים ולבנות גשר – בין ישן לחדש, בין תושבים ותיקים לצעירים, בין שכונות שהיו במשך שנים בפריפריה העירונית – לבין לב קבלת ההחלטות.

"שכונות המזרח עוברות שינוי עצום – עם בנייה חדשה, כניסת משפחות צעירות, רבי קומות ושכונות חדשות כמו נרקיסים ורקפות. גם שתי בנותיי בחרו להקים את בתיהן בשכונות האלה – וזה רק מחזק אצלי את תחושת השליחות. אני פועלת כדי שהתנופה הזו לא תישאר רק על הנייר – אלא תבוא לידי ביטוי בשירותים מתקדמים, חינוך איכותי, תרבות נגישה, תשתיות מתאימות וקהילה מחוברת, מגובשת וחזקה.

"אני מאמינה שהשינוי האמיתי מתחיל בהקשבה, בעשייה מתוך הלב, ובידיעה שכל תושב – ותיק או חדש – הוא חלק בלתי נפרד מהמרקם העירוני.

ובעיקר, אני רוצה שדור העתיד שגדל כאן, כולל הנכדים שלי, ירגיש שיש לו שורשים עמוקים – וכנפיים רחבות לחלום".

קשה לך עם ביקורת ציבורית?

"אני מקבלת ביקורת כחלק טבעי וחשוב מהעשייה הציבורית. כשאת בוחרת להיות בקדמת הבמה, את חייבת לדעת לשמוע – גם דברים קשים – ולהפוך את זה לכלי לצמיחה. אני תמיד מקשיבה, בודקת, לומדת – ואם צריך, גם מתקנת. לא כל ביקורת נובעת ממידע שלם, אבל אני מאמינה בשקיפות, בדיאלוג ובגישה שמכבדת את התושבים.

"מה שמנחה אותי הוא מצפן פנימי ברור – לפעול ביושרה, בשקיפות ומתוך מחויבות אמיתית לקהילה. אני יודעת שלא כולם תמיד מסכימים, וזה בסדר – כי בסוף, העשייה מדברת בעד עצמה. אני כאן כדי לשרת את הציבור, לא להחמיא לעצמי – ואני מאמינה שמי שפועל בלב שלם ובכוונה נקייה, צולח גם ביקורת – והולכת איתה עוד צעד קדימה".

מה תאחלי למדינת ישראל לרגל יום הולדתה ה-77? 

"אני מאחלת קודם כל שהמלחמה תסתיים, שהחטופים ישובו ושנחבק אותם בחיבוק שלא נגמר. אני מאחלת ריפוי ללבבות השבורים, למשפחות השכולות, לנפש הישראלית שידעה יותר מדי כאב. אני מאחלת שנדע גם להתאחד. לזכור שאנחנו עם אחד, גורל אחד, מדינה אחת. שהמחלוקות לא יפרידו אותנו, אלא יזכירו לנו כמה חשוב לדבר, להקשיב, ולבחור באהבה. שנדע ימים של שלום, שגשוג וביטחון – אבל גם ימים של חמלה, ערבות הדדית, וצמיחה חברתית.

ושנזכור תמיד, מדינת ישראל היא לא רק אדמה. היא סיפור. היא תקווה. והיא בית. והבית זה אנחנו".