ב-1986, כאשר העולם נדהם מהאסון הגרעיני בצ'רנוביל, אלכס גוטפריד היה אחד מאותם אנשים שנאלצו להתמודד עם הסכנות שהיו כרוכות במצב. אלכס, שעבד בכור הגרעיני, נאלץ לעלות לישראל בשנת 1996, אך זיכרונותיו מהאירועים שקרו לפני כן נחרטו בזיכרונו."כשהתרחש הפיצוץ, הייתי נהג משאית כבד", הוא מספר. "13 פעמים נסעתי לתחנת הכוח אחרי האסון. פחדתי, אבל זה היה שירות מילואים, ולא היה מה לעשות. ידעתי שזה מסוכן, אבל בהתחלה לא הבנתי מה זה אומר בכלל ומה בדיוק קרה שם" הוא אורמ בראיון למגזין ״נטו״.

כאמור, אלכס קיבל צו 8 והגיע מיד למקום, כשהוא לבוש באפוד מיוחד. הוא היה כבר נשוי עם ילד בן שלוש באותה תקופה, אך ידע שהמשימה שלו הייתה קריטית: "בשלב סמויים כולנו ידענו שזה מסוכן, אבל מישהו היה חייב לעשות את זה. אם לא היינו סוגרים את תחנת הכוח, זה היה גורם נזק למיליוני אנשים, וכשזה מונח על הכף כמובן שהיה חשוב לשמור על שלום האנשים״.
כזכור,הנזק מהאסון לא השפיע רק על האזור הקרוב, אלא חצה גבולות והשפיע על 22 מדינות. "יש כל כך הרבה דברים רעים שקרו שם ויש הרבה דברים שהיו תוצאה ישירה מהפיצוץ", הוא מוסיף בעצב. ״לא מעט חברים שלי שהיו שם אז, ועשו את אותה הדרך שבה נסעתי גם אני חזרו משם עם תחלואים שונים שהשפיעו על המשך חייהם. זה החלק העצוב
עם המעבר לישראל, אלכס הגיע הנה עם משפחתו והיה לו חשוב להעניק לילדיו חיים בטוחים יותר. "עלינו לישראל קודם כל כי אני יהודי ויש לי ילדים. לא ראיתי עתיד לילדים שלי באוקראינה וידעתי שיגיע הרגע שאביא אותם הנה, למדינת היהודים. על מה שקורה בשנים האחרונות במלחמה שבין אוקראינה ורוסיה הוא אומר ״אני מרגיש שאני ישראלי, בשבילי חשוב מה קורה כאן, אני כואב את כאב המשפחות שעברו את השואה הזו ב7 לאוקטובר",

היום, אלכס הוא אב לשניים וסבא לחמישה נכדים. הוא מתגורר עם אשתו וילדיו בבת ים, בנו, כאמור נולד לפני האסון והיה בן 3 וביתו נולדה מעט אחרי.
אשתך בטח הבינה במה מדובר אז, היא לא ניסתה לגרום לך לוותר על הפעולה הזו של הנסיעה לכור?
"היא לא יכולה לעשות שם דבר. קיבלתי צו 8 ואותנו לימדו שאם יש שירות מילואים אנחנו מייד מתייצבים. לא היה פה שום שיקול אחר״.
ולא פחדת?
״מאוד, אבל לא יכולתי לסרב. ידעתי שאני מציל מליוני אנשים במשימה״.

סיפורו של אלכס גוטפריד הוא עדות לכוחו של האדם להתמודד עם האתגרים הקשים ביותר ולמצוא תקווה גם בזמנים החשוכים ביותר.