כשירון ימין מדבר על כדורגל, זה נשמע כמו סיפור אהבה ישן שלא נגמר – רק משנה צורה. פעם זה היה הילד שרץ על המגרש במחלקת הנוער של מכבי תל אביב, אחר כך הבוגר שיצא לדרך ארוכה של 21 שנים בדרום אפריקה, והיום – האיש שחוזר לישראל עם שליחות ברורה: להפוך את הכדורגל לכלי לשינוי חברתי. החזרה שלו לישראל, לפני פחות משנתיים, לא הייתה מקרית. “משהו בער בי לחזור,” הוא מספר. “לא רק לשחק, אלא להשפיע. להחזיר למקום שבו גדלתי.” המקום הזה הוא חולון – עיר שהוא מדבר עליה בחום של בית. אבל מהר מאוד, הגבולות של העיר התרחבו, והעשייה שלו גלשה גם ל-בת ים ול-אזור.

ימין לא חזר כדי לנוח על זרי הדפנה. להפך. בתוך זמן קצר הוא הפך לדמות פעילה ומשמעותית במספר מועדונים – גם כשחקן פעיל בליגות הנמוכות, גם כמנהל בפועל וגם כאיש שמוביל תהליכים. הנתונים מרשימים: זכייה באליפות עם זאוס חולון ועלייה לליגה ב’, עונה יוצאת דופן עם אליצור יפו, ורצף של 36 משחקים ללא הפסד. אבל מבחינתו, זו רק ההתחלה.

“אני לא מודד הצלחה רק בטבלה,” הוא אומר. “זה נחמד, זה חשוב – אבל זה לא העיקר. העיקר הוא מה קורה מסביב. מי הילדים שמגיעים, מה הם מקבלים, ואיך הם יוצאים מהמגרש – לא רק כשחקנים, אלא כבני אדם.”

הגישה הזו היא שמובילה אותו לכל אורך הדרך. היא גם זו שחיברה אותו במהירות עם פליקס חלפון, אחד האנשים הבולטים בפרויקטים חברתיים-ספורטיביים באזור. חלפון, לשעבר שחקן הפועל תל אביב ושחקן בנבחרת ישראל, הקים בבת ים מיזם רחב היקף שמעניק מסגרת למאות ילדים ובני נוער. כשהגיע ימין למתחם בבת ים, הוא מודה שזה היה רגע מכונן. “עמדתי שם, הסתכלתי על המתקנים, על הדשא, על הילדים – וזה פשוט ריגש אותי,” הוא מספר. “זה לא רק כדורגל, זה מקום שנותן תקווה. מקום שילד יכול להגיע אליו ולהרגיש שיש לו עתיד.”

אבל מעבר להתרגשות, הגיע גם הרצון לפעול. ימין החליט להצטרף לפרויקט, לתמוך, להשקיע – לא רק רעיונית, אלא גם בפועל. “אני לא בא לקחת,” הוא מדגיש. “אני בא לתת. כל מה שאני עושה – זה בשביל הילדים.”

בתוך המערך הזה, יש גם דמות נוספת שימין מקפיד לציין: ויקטור טל. ההיכרות ביניהם נמשכת כבר עשרות שנים, עוד מהימים שבהם טל היה מעורב בכדורגל המקומי. “ויקטור הוא איש של עשייה,” אומר ימין. “אני מכיר אותו 30 שנה, והוא תמיד היה שם בשביל הספורט בעיר.” לדבריו, העובדה שטל שמשמש היו כיו״ר ועדת הספורט בבת ים היא לא פחות מנכס. “יש פה שילוב חשוב – מצד אחד אנשים במערכת העירונית שמבינים את החשיבות של הספורט, ומצד שני אנשים מהשטח שמביאים ניסיון, תשוקה ורצון. זה שילוב מנצח.”

ואכן, השילוב הזה מתחיל לייצר תנועה. ימין פועל כיום ליצירת מודל אזורי חדש, שמחבר בין שלוש ערים – חולון, בת ים ואזור – למערכת אחת של פיתוח כדורגל. “יש לנו קבוצות בליגות שונות, מחלקות נוער, מתקנים – למה לא לחבר את הכל?” הוא שואל.

הרעיון הוא לייצר רצף מקצועי: ילד שמתחיל לשחק בגיל צעיר יוכל להתקדם בתוך המערכת, לעבור בין קבוצות בהתאם לרמה שלו, ולקבל מעטפת מקצועית מלאה. “אנחנו רוצים לבנות דרך,” מסביר ימין. “לא רק קבוצה.”

העשייה הזו כבר נראית בשטח. קבוצות נבנות, צוותים מקצועיים ממונים, ותוכניות ארוכות טווח נרקמות. אחד המהלכים הבולטים הוא תכנון מחנות אימונים לקבוצות – כולל לנוער, דבר שאינו שכיח בליגות הללו. “זה לא רק אימונים,” הוא אומר. “זה חינוך, זה משמעת, זה חוויה שמעצבת שחקן.”

בנוסף, מתוכננת הרחבה של המעטפת המקצועית: שילוב מנטליסטים, יועצי כושר, אנשי חינוך – מתוך הבנה שכדורגל מודרני דורש הסתכלות רחבה. “אנחנו רוצים לתת לילד את כל הכלים,” מדגיש ימין. “לא רק לדעת לבעוט בכדור.”

אבל מעל הכל, החזון של ימין הוא חברתי. הוא מדבר על ילדים שנמצאים בסיכון, על רחובות שמושכים לכיוונים לא טובים, ועל הצורך לייצר אלטרנטיבה. “ספורט יכול להציל חיים,” הוא אומר בצורה ישירה. “זה לא קלישאה. זה אמיתי.”

הוא מדגיש כי הדלת פתוחה לכולם – גם למי שאין לו יכולת כלכלית. “לא משנה מי אתה ומה הרקע שלך. אם אתה רוצה לשחק – אנחנו נהיה שם בשבילך.” הגישה הזו יוצרת גם אתגר: איך מונעים ניצול של המערכת, איך מבטיחים שהעזרה מגיעה למי שצריך באמת. ימין מודע לכך, ומדבר על עבודה בשיתוף עם גורמי רווחה ובדיקות מסודרות. “אנחנו רוצים לעזור – אבל בצורה נכונה.”

בתוך כל זה, הוא לא שוכח את הצד המקצועי. המטרה היא גם הצלחה ספורטיבית – עליות ליגה, קבוצות חזקות, הישגים. אבל הוא מקפיד לשים את זה בפרופורציה. “אם נעלה ליגה – מצוין. אבל אם הצלחנו להכניס עוד ילדים למסגרת – זה הניצחון האמיתי.”ועדיין, יש גם חלומות גדולים. ימין לא מתבייש לדבר על שאיפות גבוהות, אפילו ברמה של מועדונים אירופיים. “אם נכוון גבוה – נגיע רחוק,” הוא אומר. “צריך לחלום, אבל גם לעבוד קשה כדי להגשים.”הדרך עוד ארוכה, והוא יודע זאת. יש אתגרים – תקציבים, בירוקרטיה, שיתופי פעולה. אבל יש גם אמונה. “אני מאמין שזה אפשרי,” הוא אומר. “ראיתי דברים גדולים קורים – גם כאן זה יכול לקרות.”

בסופו של דבר, הסיפור של ירון ימין הוא לא רק סיפור על כדורגל. זה סיפור על חזרה הביתה, על נתינה, ועל אמונה בכוח של ספורט לשנות מציאות. בתוך מציאות לא פשוטה, הוא מבקש לייצר אי של יציבות, של תקווה, של הזדמנות.״אם בעוד כמה שנים נראה ילדים שגדלו בתוך המערכת הזו והצליחו – עשינו את שלנו,” הוא מסכם. “וזה שווה הכל.”

ויקטור טל ציין:  ״כמי שמלווה את הספורט בעיר שנים רבות, אני יכול לומר שהדברים של ירון ימין נוגעים בדיוק בלב של מה שאנחנו מנסים לבנות כאן. ירון מביא איתו שילוב נדיר של ניסיון, תשוקה ואמונה אמיתית בכוח של הספורט לשנות חיים – וזה משהו שלא מובן מאליו.

אני מכיר את ירון לא מהיום, ואני רואה מקרוב את המחויבות שלו – לא רק לקבוצות הבוגרות או להישגים מקצועיים, אלא בעיקר לילדים ולנוער ביחד עם פליקס חלפון. זה המקום שבו נמדדת הצלחה אמיתית. היכולת לקחת ילד, לתת לו מסגרת, ערכים, משמעת ותחושת שייכות – זו שליחות.

עיריית בת ים תמשיך לתמוך ולקדם יוזמות שמעמידות את הספורט ככלי חינוכי וקהילתי. אני מאמין גדול בשיתופי פעולה, ואני בטוח שעם אנשים כמו ירון, ועם העשייה שכבר קיימת בשטח, אנחנו בדרך הנכונה להחזיר עטרה ליושנה״.