"כשהשאירו לי הודעה מלשכת ראש העיר, שצביקה ברוט 'מחפש אותי', חשבתי על הכל. באמת באמת על הכל, אבל לרגע אחד לא העליתי בדעתי שהוא הולך לבשר לי: נבחרת ע"י וועדה להיות 'יקיר העיר'. קפאתי על מקומי. קפאתי תרתי משמע".

כך, מבלי שהוא ינסה להסתיר את ההתרגשות, מספר לנו מוטי חביב, אגדת ספורט שקולו נשמע בכל בית בישראל ב-50 השנים האחרונות. עשרות שנים ברשת ב' של קול ישראל בתוכנית המיתולוגית "שירים ושערים", ואחר כך עשרות שנים בחבילת הערוצים של ספורט 1 בטלוויזיה. "צביקה ברוט הצליח באותה שיחה טלפונית לרגש אותי עד דמעות. הוא שאל אותי על מה אני חושב כשהודיע לי וקפאתי, ואמרתי לו על כך שהוריי לא זכו לראות אותי ברגע מכונן, לבטח הגדול בקריירה שלי".

הגדול בקריירה שלך?

"בלי ספק. כל שידורי הספורט שלי, מאוסטרליה דרך האולימפיאדה בדרום קוריאה ועד המונדיאל בארצות הברית, מתגמדים לעומת הבחירה הזו. היו כאן מאות מועמדים, ואני בטוח שהם ראויים ותרמו המון לעיר, ובכל זאת הוועדה שהורכבה מהנהלת העיר בחרה אותי. זה אומר שתרמתי משהו למען בת ים".

איך היו התגובות?

"מגוונות. יש כאלה שלא הפסיקו לשאול איך הפרס הזה מתבטא כספית, יש כאלה שזרקו לי 'בטח עכשיו אתה לא משלם ארנונה', או 'לפקחים אסור לעשות לך דו"חות חניה', אבל הרוב הגדול מפרגן. בעיקר וותיקי בת ים, אבל גם הצעירים. את כל השואלים אני מרגיע: אין כאן תמורה כספית, מיסים אני משלם כמוכם ואני לא מורם מהעם, ולא מהעיר. קיבלתי הערכה וזה סיפוק עצום".

חביב קיבל את העיטור היוקרתי יחד עם עוד 12 נבחרים בערב מרשים שנערך בהיכל התרבות בבת ים בהשתתפות ראש העיר צביקה ברוט, ממלא מקומו אלי יריב ויושב ראש מועצת העיר ויקטור טל.

ואלה שמות

בין מקבלי העיטור הייתה בת שבע אוחיון שכבר שנים משקיעה בעיר מאמצים בקידום שפת היידיש, הרב שי בן נחום המשמש רב בית הספר ציפורי ורב גרעין גדי ועושה חיל עם הישיבה ועם תלמידים, יו"ר נעמת במרחב חולון–בת ים אלה ונה המעורבת עשרות שנים בפעילות ציבורית, צביה חמי על תרומתה בחינוך הן כמורה והן מנהלת של דורות מלבד התנדבות ציבורית ותרומה לקהילה בארגון ניצולי השואה, מיקרוסופט ישראל המקדמת שימוש במשאבים טכנולוגיים המותאמים למרחב הווירטואלי ולעידן הנוכחי, משפחת סגול מבעלי "כתר פלסטיק" שהפכו לאורך השנים לפילנתרופים בולטים, הרב עמרם סויסה המוכר כאחד ממנהיגי הקהילה של יוצאי אפריקה ומעביר שיעורי תורה מעמיקים לכלל תושבי העיר, הרב דניאל סמג'דה המכונה "רבי ברייתו" ואירגן מידי ערב שבת קבלת שבת לעולים וניהל לילי סדר לעולים, מוטי עמר שהקים לפני חמש שנים את סניף "ידידים" בבת ים, בן ציון רידבוים ממאמני טניס שולחן הוותיקים בארץ ומאגדות טניס השולחן הישראליות, ברי סחרוף שהוא מוזיקאי ישראלי ידוע במיוחד בעיקר לסגנונו המוזיקלי הייחודי ולהשפעתו הגדולה על הסצנה המוזיקלית הישראלית, וד"ר דוד קולוד, מוותיקי הרופאים בבת ים אשר טיפל בדורי דורות בעיר ורופא בכיר בבית חולים וולפסון.

הכרת את הנבחרים האחרים?

"לא, מלבד מוטי עמר מאגודת 'ידידים', שאם זה היה תלוי בי הייתי מעניק להם 'יקיר העיר' כל שנה. אלה לא ידידים, אלה צדיקים. בתום הערב הצעתי לו שישנה את שם העמותה ל'צדיקים' במקום 'ידידים'. הם פותרים את כל הבעיות מלבד רפואיות. יעזרו בפתיחת דלת, יסייעו בהחלפת גלגל בעת פנצ'ר, ימהרו לחלץ מישהו שנתקע במעלית, ובתמורה כל מה שהם רוצים זה חיוך. הכל בהתנדבות. מדהימים אחד אחד".

לערב ההוקרה בהיכל התרבות הגיעו, כאורחיו של מוטי חביב, מנכ"ל חברת צ'רלטון אדר זהבי, עורך "מעריב" גולן בר יוסף, מאמן נבחרת ישראל בכדוריד סער פרנקל, יו"ר ועד עובדי עיריית בת ים מאיר אסף, בני משפחה קרובים וכדורגלני עבר בת ימים שבמשחקיהם, עוד בימי המגרש במעברה, החלה דרכו העיתונאית.                    

מעריץ את שחקני העבר

"יש לי הערכה גדולה לשחקני שנות ה-70 של הפועל בת ים, שהייתה אז הקבוצה הבכירה בעיר. הם סחפו אז את כולם למגרש במעברה. עמי סולומוביץ' שאביו מיקי היה ממייסדי הקבוצה והיו"ר שלה, הבלם ליאון בז'רנו שאם היה משחק היום בטח היה נמכר במיליונים לקבוצה בפרמייר ליג, אלי לוי המכדרר שסחרר את כל ההגנות בליגה ונחשב לגדול שחקני בת ים בכל הזמנים, השוער ציון ארביב שאלוהים ייתן לו רפואה שלמה, ביבי נמר עם תרגיל 'האלמנט' שהטריף את כל אלה שהגיעו בשבת בבוקר למגרש, לובה טרח שחרף ממדי הגוף שלו היה בלם ברמה שאין היום בליגת העל שלנו, ג'קי לוי עם חזות קשוחה אבל עם לב זהב, בני מגדל, הרצל דבש, ויקטור טל שכבר אז היה המנהל ולימים היו"ר, וכמובן המאמן שאול אלבוכר. כולם היו אגדות בשבילי. גדלתי עליהם. שמחתי שחלקם הגיעו להיכל התרבות וליוו אותי בתשואות בעת קבלת העיטור".

למה אין היום כדורגל בבת ים?

"רק כדורגל אין? היה כאן כדורעף ברמה של זכיות באליפויות וגביעים גם בין הגברים וגם בין הנשים. יצאו מכאן אלופי עולם בשייט, גדלו כאן דורות של ג'ודאים. בכדורגל היו שלוש קבוצות בעיר: הפועל, מכבי, בית"ר. הכל היה תוסס. בתקופה של אהוד קינמון ז"ל כראש העיר נבנה גם אצטדיון שהיום עומד כאבן שאין לה הופכין. זה מרגיז אותי ברמות. אני מתפוצץ מזה שלישוב קטן כמו ריינה יש קבוצה בליגת העל, אני לא יכול להשלים עם זה שיהוד שיחקה בליגת העל ואפילו זכתה בגביע, ובת ים מעולם לא הייתה בליגה הראשונה. נכון, זה עניין של תקציב, אבל אם בחדרה ובסכנין מוצאים את התקציב לקבוצה בליגת העל, ואם פתח תקווה מסתדרת תקציבית עם שתי קבוצות בליגת העל, אין שום סיבה שגם לנו לא תהיה קבוצה שתארח כאן את מכבי והפועל ת"א, מכבי חיפה או באר שבע".       

העוצמה של העיר

הוא נשוי לשרהל'ה 48 שנים בדיוק בימים האלה, אב לגבי (47), חיליק (43) ודקלה (39), וסב לוניס (13), מוטי (11) ואנטוני (9). "אני מת על בת ים" הוא חוזר ואומר בכל הזדמנות. "מערכת החינוך היא מהטובות במדינה. התקדמנו עשרות שנים בנושא הכל כך חשוב הזה".

הוא יקפיד לומר בכל מקום, בכל הזדמנות: "אני בת ימי. יש כאלה שאומרים שכאשר הם נכנסים לירושלים הם מרגישים את הקדושה של העיר. יש אחרים שאומרים שכאשר הם נכנסים לטבריה נושמים את ריח הכנרת, ואני בכל פעם שנכנס לבת ים מרגיש את העוצמה של המקום, את הגאווה הגדולה. לא לשכוח שאני גר בבת ים מבחירה. נולדתי במקום אחר, אבל בחרתי לבנות משפחה ואני כאן כבר 50 שנה".   

איך עוברים עליך ימי המלחמה?

"ביקורי פצועים והמון התנדבויות. להילחם אני כבר לא יכול, אז אני עושה את המקסימום בכל נושא שאני מתבקש. במסגרת העבודה שלי ב'ספורט 1' יש לנו 'סידור עבודה' להגיע לתל השומר ולשמח קצת את הפצועים, ואני עושה את זה באהבה. אתמול צלצלה אליי סיגל יהודאי, אמא של רון יהודאי ז"ל שנרצח בעוטף עזה, וביקשה ממני להנחות טורניר לזכר בנה שיתקיים בסוף החודש ביהוד. בשמחה אמרתי לה 'כן'. בעבר עבדתי בעיתון 'על המשמר' ועד היום יש לנו קבוצת וואטסאפ משותפת. באותו בוקר נוראי של ה-7 באוקטובר, כולנו חיפשנו את עודד ליפשיץ, חבר קיבוץ ניר עוז, אבל הוא לא ענה לשיחות ולהודעות. אחר כך התברר שהוא נחטף יחד עם אשתו. בינתיים היא הוחזרה והוא עוד שם. בן 83, בלי תרופות, עם תת תזונה. ויש לי את החבר היקר ראובן יבלונקה שבנו חנן נחשב נעדר במשך חודשיים וחצי עד שהתקבלה הודעה שהוא חטוף, ובמסגרת ההתנדבויות הכרתי את משפחת שימריז שבנה אלון ז"ל נורה בשוגג ע"י החיילים שלנו בעזה. נורא, ממש נורא. רוצה שהכל כבר יסתיים, שבאמת ימוטטו וימיתו את חמאס, אבל קודם כל לראות את החטופים בארץ". 

• גילוי נאות: מוטי חביב היה עורך "נטו בת ים" במשך 6 שנים