הרבה מאוד סיפורים כולנו שומעים, רואים וקוראים על המלחמה, על ההתגייסות של המילואימניקים שמשאירים את המשפחה מאחור ומתגייסים. הסיפור שתקראו כאן הוא אחד ההזויים והמטורפים שניתן להעלות על הדעת, כך על פי דעתי האישית, פחות על פי המרואיינת. תשפטו בעצמכם.

נא להכיר את רס"ר שיר לחיאני-חיים, בת 27, התחתנה לפני שנה בדיוק עם בח"ל שקד ולפני חודשיים וחצי לערך נולדה בתה אביגיל. שיר היא אחייניתו של שלומי לחיאני, ראש עיריית בת ים לשעבר והמתמודד לתפקיד שוב.

שיר, הבנתי שיש לך סיפור מטורף. ספרי בבקשה

"ב-7 באוקטובר אני נמצאת בשבוע ה-37 להיריון שזה חודש תשיעי. אני שלישה של צנחנים במילואים, כך שבזמן חירום אני צריכה להיות תוך 6 שעות בימ"ח בביל"ו ליד רחובות. התעוררתי כמו כולם לאזעקות ולא ידעתי מה לעשות, אני פותחת את הטלפון ורואה הרבה שיחות והודעות שאומרות לי להגיע מהר לימ"ח, אבל בגלל שאני בחודש תשיעי אז אמרו לי לא לבוא".

הייתה התלבטות אם להתגייס או לא?

"האמת שבעלי מכיר אותי אז ישר הוא אמר לי 'אני יודע שאת רוצה ללכת ומבחינתי תלכי', למרות שאני שומרת שבת, אמא שלי לעומת זאת אמרה לי שאם אני הולכת במצב כזה היא לא מדברת איתי… והיא באמת לא דיברה איתי יומיים. ההורים לקחו את זה קשה אבל היה לי ברור שאני אלך. זה מצב חירום ואני שלישה שאמורה לגייס את כל הגדוד. חיכיתי למ"פ שלי שיבוא לאסוף אותי עם רכב ממוגן ונשק, כי לא ידענו, חשבנו שיש מחבלים ברחובות ולא ידענו איך ניסע. הגענו לימ"ח ומיד התחלנו לגייס אנשים, ומאז אני במילואים עד עכשיו".

המתוקה שבבטן "התחשבה" במצב ונתנה לאימה לעבוד במשך שלושה וחצי שבועות עד שיצאה לאויר העולם, שבוע ימים אחרי התאריך שנקבע לה. שיר מספרת: "חשבתי שאני תוך שבוע יולדת אבל היא נתנה לי לעבוד קצת. היא גם הייתה גדולה ואמרו לי כל הזמן שאני אלד מוקדם בגלל זה".

קיבלת צירים בזמן המילואים?

"הייתי בהיריון עודף, כלומר עברתי את תאריך הלידה שלי, אמרו לי ללכת למיון אבל לא הלכתי כי רציתי להמשיך ולעבוד ורציתי שהמתוקה תצא בזמן שלה, היה לי זמן. 3 פעמים הלכתי עם בעלי למעקב במרפאה ובכל פעם שחזרתי לבסיס אמרו לי 'שיר אל תדאגי יש לנו כאן ערכת לידה בחירום', זה הגיע עם כל המתנות שאנשי המילואים קיבלו, אז באמת שלא דאגתי". 

באחת הפעמים שהייתה במרפאה ירדו לה המים והיא נסעה יחד עם בעלה ברכבם הפרטי לבית חולים וולפסון.

למה לא באמבולנס?

"כי לא הייתי בלחץ, אני לא אישה לחוצה כמו שהספקת להבין". בוולפסון שיר ילדה את אביגיל ונזכרת כי "חמש דקות אחרי הלידה מתקשר אלי המפקד שלי ומבקש ממני איזה דו"ח. אמרתי לו 'שניה, אני יולדת' והוא ניתק. הוא כל הזמן אמר לי שאם אני יולדת אני לא עונה לו אבל עניתי…

עכשיו אתם בטח חושבים ששיר משתחררת מהמילואים ומקדישה את כל זמנה לטיפול בביתה התינוקת, אבל לא, לשיר ולצבא יש מחשבות אחרות.

יומיים בלבד אחרי הלידה, לאחר ששוחררה לביתה, נאלצה שיר להתחיל "לעשות קצת סדר בגדוד", ולאט לאט חזרה לפעילות מלאה. "עבדתי מהבית בהתחלה עד שהחבר'ה נכנסו לעזה ואני נאלצתי להגיע לבסיס ולעבוד משם, כי היו לנו גם הרוגים ופצועים והייתי צריכה ללכת לבתי חולים ולהלוויות. זה לא היה פשוט".

איך היה להשאיר תינוקת בבית?

"זה היה פשוט. היא יונקת, אז כל היום הייתי צריכה לשאוב לה והמזל שיש לי את אמא שלי ובעלי. נשארנו לגור אצל ההורים שלי בבת ים כי הייתי צריכה שהם ישמרו על הילדה ואני בכל בוקר יצאתי למשימות והם ובעלי היו שומרים עליה".

את מבינה שכל מה שאת מספרת זה הזוי ומטורף?

"זה יכול לקרות רק במדינה שלנו. זו המציאות שלנו. תקשיב, אני בתפקיד 7 שנים מאז שהשתחררתי, וזה מה שהתכוננתי אליו".

לא יוצא לך לפעמים לשבת עם עצמך שתי דקות ולומר 'וואוו אני מטורפת'?

"לא, זה לא קורה לי, אני אומרת שזה לא פשוט אבל בסופו של דבר החיילים שלנו שם בפנים והם אלה שמקפחים את החיים שלהם. אני עושה את מה שאני יכולה ומרגישה שזה עוזר. אני גם מעבירה מכתבים למשפחות מהילדים בעזה, והאהבה שאני מקבלת מהמשפחות כשהן רואות אותי, אני למעשה הגורם המקשר ביניהם". 

את אמורה להיות במילואים עוד הרבה זמן?

"אני בעיקרון לא אמורה לשרת אבל אני מתנדבת. מאז שהתחתנתי אני בהתנדבות. הם היו צריכים אותי אבל לרגע לא הכריחו אותי, אבל כמובן כשבאתי לא אמרו לי ללכת כי הם היו צריכים את העזרה שלי. בסופו של דבר יש לי 160 חיילים שאני מכירה הכי טוב, הם חיילים שלי".

שיר היא מהנדסת ביו-רפואית בחברת סטארט-אפ ocon לבריאות האישה, המפתחת תרופות לרחם. היא מסיימת תואר שני בהנדסה ביו-רפואית בטכניון בחיפה. הבעל שקד מהנדס מכונות ואלקטרוניקה. הם שוכרים דירה בישרש במועצה אזורית גזר ליד רחובות, אך מתגוררים כרגע כאמור אצל ההורים של שיר.

ולפני המלחמה היית נוסעת לטכניון?

"זה תואר שני אז אני פעם בשבוע לומדת יום שלם ולמבחנים אני חייבת להגיע ואת כל השאר אני עושה בזום".

כעת במלחמה את גם אמא טרייה, את במילואים, אז איך מסתדרים עם הלימודים והעבודה?

"בהתחלה הייתי במילואים אז לא אמרו כלום בעבודה, אח"כ יצאתי לחופשת לידה למרות שלא ממש הייתי בחופשה כי הייתי במילואים כל הזמן. עם הלימודים קצת יותר קשה, זה סוף התואר השני, יש לי פרויקט גמר ומצפים מאיתנו לחזור לשיגרה ואנחנו לא יכולים לחזור לשיגרה כי יש הרבה סטודנטים במילואים ואני עם תינוקת לא יכולה לחזור ללימודים".

מה דעתך על כך שהחלו ללמוד באוניברסיטאות ובמכללות?

"זה לא הוגן, כי אלה החיילים שלנו ששומרים עלינו ואתם מתחילים בלעדיהם? זה נראה לי הזוי ולא הוגן וזה חוסר הערכה בעיקר. החיילים לא מתקלחים, לא ישנים, אוכלים מנות קרב, ובסוף מתחילים את השנה בלעדיהם? לא היינו כאן בלעדיי החיילים במילואים. זה לא לעניין, זו תחושת הפקרות ואני לא מבינה איך עושים דבר כזה. אני גם לא יודעת איך אני אכנס ללימודים, אבל אני אנסה, אין לי ברירה. למזלי הטכניון דחה את תחילת הלימודים לסוף ינואר אז יש לי עוד קצת זמן. צפי היציאה של הגדוד שלי מעזה הוא סוף ינואר וזה יכול להתארך, אנחנו לא יודעים, אז יש חוסר ודאות. ומה יקרה אם תתחיל מלחמה בגבול הצפוני"?

עכשיו כשאנחנו מדברים את בבית או במילואים?

"כרגע אני בבית והמזל הוא שהבסיס שלי קרוב, אבל גם כשאני בבית אני עם המון טלפונים ועובדת בלי הפסקה, אבל לפעמים אני בבית וכשצריך אני שם בבסיס. הנה, עכשיו בדיוק מתקשר אלי השליש שלי. העבודה לא נגמרת".

כאחייניתו של שלומי לחיאני, אי אפשר לסיים בלי נגיעה בבחירות הקרבות.

כבת ימית כל ימי חייה, את מעורה בבחירות שאמורות להתקיים בחודש פברואר?

"אני מעורה כי בת ים זו העיר שלי, כולנו בבחירות האלה יחד ותומכים בדוד שלי".

את חושבת שיש לו סיכוי?

"אני בטוחה שיש לו סיכוי. אני יודעת שגם את צביקה ברוט אוהבים אבל לדוד שלי שומרים חסד על כל מה שהוא עשה בבת ים. תראה, אני גדלתי בבת ים ואני חוויתי על בשרי את השינוי שהעיר הזאת עברה, מעיר עם סטיגמה נוראית לשינוי ששלומי עשה. אני שומעת דברים טובים על צביקה, אבל כשאני הולכת עם דוד שלי בעיר אני רואה את כמות האהבה שמרעיפים עליו".