יש תפקידים בעירייה שתושבים כמעט לא רואים, אבל מרגישים אותם בכל יום. אם הרחוב נקי, הפארק מטופח, האשפה פונתה בזמן, החוף מסודר או שבזמן חירום הכול מתפקד – מאחורי כל אלה עומדת מערכת עצומה של מאות עובדים. במשך יותר מחמש וחצי השנים האחרונות, מי שניצח על המערכת הזו בבת ים היה יוסי נגולה, סמנכ״ל תפעול ושפ״ע של העירייה, שבספטמבר הקרוב יסיים את תפקידו.

אבל מבחינתו, הסיפור מעולם לא היה על פחים, משאיות או גינות ציבוריות ״הגעתי לבת ים מתוך רצון להשפיע ולהוביל שינוי," הוא אומר. "זו הייתה הרבה יותר מעבודה – זו הייתה שליחות."

כבר בשבוע הראשון לתפקידו הוא מצא את עצמו בעין הסערה. מבצע "שומר החומות" פרץ, ומערך החירום העירוני עבר להפעלה מלאה. עבור מי שרק נכנס לתפקיד, זו הייתה טבילת אש אמיתית.

"זו הייתה כניסה למים עמוקים מאוד," הוא נזכר. "אבל היא גם לימדה אותי מיד מהי משמעות האחריות ומה החשיבות של עבודת צוות."

לא מהפכה – אלא שינוי תרבותי

כשנגולה נכנס לתפקיד, הוא ירש מערכת שפעלה במשך יותר משלושים שנה תחת הנהלה אחת. במקום לבצע מהפכה מהירה, הוא בחר בדרך אחרת.״הבנתי שאני לא מגיע למחוק את מה שהיה," הוא מסביר. "רציתי לכבד את העבר, ללמוד אותו, ורק אחר כך להוביל שינוי."

לדבריו, האתגר הגדול ביותר כלל לא היה שיפור הניקיון או התחזוקה."האתגר האמיתי היה שינוי תרבות ארגונית. זה השינוי הכי קשה שאפשר לעשות." במקום ארגון שפועל בעיקר מתוך תגובה לאירועים, הוא ביקש ליצור ארגון שיוזם, לומד, משתפר ומאמין בעצמו."היה חשוב לי שהעובדים ירגישו שהם חלק ממשהו גדול יותר. שיבינו שכל אגף מצליח רק כשהוא עובד יחד עם האחרים." לדבריו, השינוי לא הגיע באמצעות הוראות מלמעלה. ״כשעובדים מתחילים ליזום רעיונות בעצמם, משתפים פעולה ומרגישים גאווה במקום העבודה – אתה יודע שהצלחת לייצר שינוי אמיתי." 

האנשים לפני הכול

כשמבקשים ממנו לבחור את ההישג הגדול ביותר שלו, נגולה לא מזכיר פרויקט עירוני, השקעה תקציבית או מהלך ניהולי. ״ההישג שאני הכי גאה בו הוא ההשקעה במשאב האנושי." הגישה הזו ליוותה אותו לאורך כל הקדנציה."אני מאמין שמערכות לא בונות אנשים – אנשים בונים מערכות." לדבריו, דלת הלשכה הייתה תמיד פתוחה. ״השתדלתי לראות כל עובד כאדם. ימי הולדת, ביקורים בבתי חולים, שיחות אישיות, ימי גיבוש, אפילו שליחת עוגה או חלה למשפחות במקרים מסוימים – אלה לא מחוות קטנות. אלה הדברים שבונים אמון."לדבריו, עובד שמרגיש שמכבדים אותו יחזיר את ההשקעה בשירות טוב יותר לתושב.

לא רק לנקות – אלא לחנך

מבין כל הפרויקטים שהוביל, דווקא אחד שעדיין נמצא בראשית דרכו הוא הקרוב ביותר לליבו.פרויקט "חינוך לאחריות". ״הבנתי שניקיון עיר לא מתחיל במשאית אשפה. הוא מתחיל בחינוך."

במסגרת היוזמה, תלמידי בתי הספר לומדים על שמירה על הסביבה ולאחר מכן מאמצים שטחים ציבוריים הסמוכים לבית הספר ומטפחים אותם."המטרה היא ליצור אחריות ושייכות. ילד שמנקה את הפארק ליד בית הספר שלו, יחשוב פעמיים לפני שישליך לכלוך ברחוב."לדבריו, זהו פרויקט שישפיע הרבה מעבר לקדנציה שלו."אם בעוד עשר שנים נראה דור שאכפת לו מהעיר שלו – זו תהיה ההצלחה הכי גדולה שלי." 

עיר שלא מפסיקה להשתנות

נגולה מסתכל על בת ים של 2026 ורואה עיר שונה מזו שאליה הגיע.״העיר נמצאת בתנופת פיתוח חסרת תקדים."הוא מציין את שדרוג המרחב הציבורי, החופים, הפארקים, השכונות החדשות, שיפור השירות לתושב והיערכות טובה יותר למצבי חירום.

בין המהלכים שעליהם היה אמון נמצאים הרחבת פעילות הרובעים, הקמת סיירת "לביא", רה-ארגון באגף הפיקוח העירוני, שדרוג צי הרכב ושיפור מערך הניקיון.אבל לדבריו, השינוי הגדול ביותר כלל אינו נראה לעין."יצרנו תרבות של שיפור מתמיד. לא להסתפק במה שיש, אלא כל הזמן לשאול איך אפשר לעשות טוב יותר."

כשהחירום הופך לשגרה

אם יש רגעים שלא יישכחו ממנו, אלה ללא ספק תקופות החירום. מבצעים צבאיים, מלחמות, אירועי טרור, סערות חורף ופגיעות טילים הפכו את חטיבת התפעול לאחד הגופים המרכזיים בעיר."הופתעתי לראות את רמת המחויבות של העובדים."לדבריו, התחזיות דיברו על התייצבות חלקית של העובדים בשעת מלחמה.

"בפועל הייתה כמעט התייצבות מלאה."הוא מספר על עובדים שהגיעו לזירות נפילה דקות לאחר האזעקות, על כאלה שהתנדבו למשימות שלא היו חלק מתפקידם ועל תחושת שליחות אמיתית.

"הם לא שאלו 'למה אני?', אלא 'איפה צריך אותי?'."אירוע הפגיעה ברחוב ירושלים היה מבחינתו דוגמה מובהקת לכך."תוך זמן קצר הגיעו עשרות עובדים. כל אחד ידע בדיוק מה תפקידו. אלה רגעים שבהם אתה מבין שהתרבות הארגונית שבנית באמת עובדת."

 לנהל עיר צפופה

ניהול מערך התפעול בבת ים, הוא מסביר, מורכב במיוחד.״זו אחת הערים הצפופות בישראל."כל שינוי במסלול פינוי האשפה, בכלי רכב או בעבודות תשתית משפיע מיד על התושבים. בנוסף, העיר מארחת מאות אלפי מבקרים לאורך רצועת החוף מדי שנה.

"אנחנו לא נותנים שירות רק לתושבי בת ים, אלא גם לכל מי שמגיע לעיר."שירות טוב מתחיל בהקשבה אחד השינויים שהוא גאה בהם הוא המעבר לשירותים דיגיטליים. הדוגמה הבולטת מבחינתו היא הנפקת תווי החניה."בעבר אנשים עמדו שעות בתורים. היום הכול מתבצע מהבית."אבל מבחינתו, הטכנולוגיה היא רק כלי."שירות טוב מתחיל קודם כול בהקשבה."

תודה לאנשים שבדרך

לקראת הפרידה, נגולה מקפיד להזכיר שורה ארוכה של שותפים. הוא מודה לעוזרו שי רפאל, למנהלות הלשכה סולי קמחזי ושושי עופרי, למאות עובדי החטיבה, למנהלי העירייה וליו"ר ועד העובדים מאיר אסף.הוא מקדיש מילים חמות גם למנכ"ל העירייה רני רוזנהיים, לסגן ראש העיר והממונה על תחום השפ"ע יהודה הרוש, ולראש העיר צביקה ברוט.

"כולם נתנו לי אמון אמיתי. כשנותנים למנהל מרחב מקצועי וחופש פעולה – אפשר לעשות דברים גדולים.ומעל כולם אני רוצה להודות לראש העיר, מר צביקה ברוט. צביקה נתן בי אמון מלא מהרגע הראשון ואפשר לי להוביל, ליזום ולהביא לידי ביטוי את תפיסת העולם הניהולית שלי. הוא ראש עיר שמנהיג בשקט, בענווה, במקצועיות ובנעימות. הוא יודע לקבל החלטות, אבל גם להקשיב. מבחינתי זו הייתה זכות גדולה לעבוד תחת הנהגתו, ואני מודה לו מעומק הלב על האמון ועל הדרך המשותפת״.

המורשת

בספטמבר יכבה נגולה את האור בלשכה בפעם האחרונה.אבל מבחינתו, הצלחה לא נמדדת במספר הפרויקטים שהושלמו או בכמות הרחובות שנוקו."אני מאמין שכל מנהל צריך להשאיר אחריו ארגון טוב יותר מזה שקיבל."

אחרי יותר מחמש וחצי שנים של ניהול אחת החטיבות המורכבות בעיר, נדמה שזו בדיוק המורשת שהוא מבקש להשאיר: לא רק עיר נקייה יותר – אלא מערכת אנושית, מקצועית ומחויבת יותר לתושבי בת ים.