אין מי שלא מכיר את בבר אבוטבול באזורנו, בעיקר בבת ים ובחולון, והעונה החל לעבוד במחלקת הנוער של צפרירים חולון, כמאמן קבוצת ילדים ג'.

מאחורי בבר, שחוגג אוטוטו 67, יש כבר 48 שנות קריירה כמאמן מאז גיל 19, בעיקר במחלקת הנוער של הפועל בת ים וגם כמאמן הקבוצה הבוגרת כשהייתה בליגה השנייה, וגם קצת בלזרוס חולון וגם בכדורגל נשים שם את רגלו. אך האהבה הגדולה שלו היא לאמן ילדים, בנוסף לאהבתו לשני נכדיו ולבתו.

בהפועל בת ים עבד בבר עם אחיו, ויקטור טל, שהיה מזכיר הפועל בת ים וכיום יו"ר מועצת עיריית בת ים ומתמודד למועצת העיר.

המרץ והאנרגיה, בשילוב הידע הרב שרכש, עשו לו שם טוב והורים רבים מתעקשים לרשום את ילדיהם לקבוצות שהוא מאמן.

עם תחילת הקורונה נסגרה מחלקת הנוער של צפרירים חולון ובשנה שעברה הוקמה מחדש כשמנהלים אותה ניר חלובה, הבן של שטרן חלובה הכל יכול, וקובי שאלו, שוער הפועל תל אביב בעבר, שהוא גם האחראי בפועל. בבר: "קובי שאלו עושה עבודת קודש והוא מנהל אותה בפועל ויש גם את מזכירת המחלקה דיקלה חורש, אמא ל-7 ילדים שמוצאת זמן גם לכדורגל".

בבר כאמור החל לעבוד במחלקה בעונה הנוכחית. "התחלתי כמנהל מקצועי ומאמן ילדים ג', אבל אחרי תקופה קצרה הרגשתי שזה מפריע לי לעבודתי כנהג מונית ונשארתי רק כמאמן ילדים".

בבר, שידוע בלשון המפולפלת שלו, אמר: "אם היית אומר לי לפני 30 שנה שאני אאמן בצפרירים חולון, הייתי אומר לך שאתה משוגע, כי בת ים וחולון זה לא הולך יחד, אבל הזמנים השתנו והנה אני כאן. מצאתי מחלקה שהקימה את עצמה מחדש ע"י ניר חלובה וקובי שאלו. זו מחלקה שקיימת שנה שנייה והם מאוד מתקדמים".

אחרי 48 שנה בתחום, איך יש לך כל כך הרבה אנרגיה עדיין?

"תקשיב, תבוא לראות אימון שלי, זה אותו אימון של בבר מלפני 40 שנה. אותה התלהבות, אותו רצון, אותו רעב. מישהו אמר לי לא מזמן שאפשר להוציא את בבר מהכדורגל, אבל אי אפשר להוציא את הכדורגל מבבר. זו מחלה בריאה ברוך השם. הקבוצה הזו מאוד מגובשת, גיבשתי גם את ההורים".

אתה אומר שאתה עם אותן אנרגיות כמו פעם, אבל אני מתאר לעצמי ששיטות האימון השתנו, נכון?

"לא רק שיטות האימון השתנו, גם בבר השתנה. בסופו של דבר זה כדורגל. לא לעשות מזה מדע בדיוני. עמידה על מגרש, הנעת כדור, התלהבות, חינוך, לדאוג לילדים ללימודים, לדאוג שיהיו בני אדם, אותו דבר כמו פעם. מביאים מכתבים מהמורה פעם בחודש, עוקב אחריהם. האימונים כמובן גם מתקדמים יותר, אני עדיין לומד".

לגבי העתיד אבוטבול לא מבטיח דבר ואומר: "היום אני כאן, בשנה הבאה אני יכול להחליט שאני מפסיק לאמן. לא מחפש קריירה של אימון בוגרים, את שלי עשיתי ברוך השם. אני מתפרנס מעבודה כנהג מונית ובכדורגל אני עוזר לילדים להתקדם".

האם שאר מאמני המחלקה מסתכלים על שיטות האימון שלך כאדם עם ניסיון רב?

"כן, מאוד. מאוד מפרגנים. כל אחד עם השיטה שלו אבל הם מגיעים וצופים ומאוד מפרגנים. יש לי עוד מה לתת".

איך המלחמה משפיעה?

"רק לפני מספר שבועות התחלנו לשחק, מבחינת אימונים אנחנו כמובן תלויים בהוראות פיקוד העורף אבל חולון ובת ים הן כרגע ערים ירוקות אז אין בעיה להתאמן. בזמן המלחמה כשלא התאמנו, היו ילדים עם פחדים והייתי בקשר עם ההורים, הלכתי לבקר את הילדים בבתיהם ולחזק אותם, עשיתי איתם שיחות זום וכל מה שאני יכול. הילדים מאוד מחוברים אלי, כמו כל הקבוצות שהיו לי במהלך הקריירה".

הרי חלק גדול מההצלחה שלך זה החיבור עם הילדים והוריהם.

"נכון, תקשיב, עד היום ילדים שהתאמנו אצלי לפני 40 שנה עדיין בקשר איתי ועכשיו הם גם שולחים את הילדים שלהם להתאמן. אותו דבר כמו פעם. בקטע הזה לא השתנה כלום".

היו לך בשנים האחרונות הצעות מקבוצות בוגרות?

"לא, לא חיפשתי את זה. אני מעדיף לאמן ילדים, תמיד העדפתי".

ספר קצת על הקבוצה שאתה מאמן, ילדים ג'?

"ילדים נחמדים, משחקים שנה שניה, יש כמה ילדים מוכשרים, אני עוזר להם להתקדם. התוצאות לא משנות, מתווה להם דרך. אם האימון למשל בשעה 15:00, אני אומר לילדים שאני משעה 14:00 במגרש, מי שרוצה לבוא לעשות אימון אישי, יכול לבוא, אני מחכה להם. מנסה לקדם אותם כמה שאפשר. כבר היום הם קבוצה טובה. אם אני מסתכל בכל זאת על תוצאות, אז הקבוצה של שנה שעברה היה לה ניצחון אחד בכל העונה. השנה יש לנו 7 ניצחונות כולל במשחקי אימון".

בעבר הרחוק צפרירים חולון הייתה מחלקת נוער מפוארת, קבוצת הנוער שיחקה בליגת העל והקבוצה הבוגרת שיחקה שנים רבות בליגה הראשונה, אך מאז הדרדרה עד לליגה ג' בה היא משחקת כיום.

ספר לי קצת על המחלקה?

"בצפרירים חולון יש מחלקת נוער עד נערים ב'. בשנה הבאה הם יעלו לנערים א' ואחר כך לנוער ואז תהיה מחלקה שלמה. כרגע יש 10 קבוצות במחלקה, כ-200 ילדים בבית הספר לכדורגל והמחלקה גדלה כל הזמן".